תקן הגזע לסן-ברנרד

[ תקן הגזע באנגלית ]      [ הורד קובץ תקן הגזע עברית ]

 

תקן הגזע לסן-ברנרד, FCI תקן מס.61 :

ארץ מוצא: שוויצריה ייעוד: בן-לוויה, כלב שמירה ומשק סווג F.C.I: קבוצה 2 (סוג פינצ'ר ושנאוצר - מולוסוס וכלבי-בקר שוויצרים תת-קבוצה 2.2) סוג מולוסוס. סוג הררי (ללא מבחני עבודה). סקירה היסטורית קצרה: על פסגת מעבר סן-ברנרד הגדול, בגובה 2,469 מטרים מעל פני הים, ייסדה כת נזירים במאה ה-11 לספירה, אכסניה, שנועדה לשמש מקום מקלט לנוסעים ועולי רגל דתיים. מאז מחצית המאה ה-17 הוחזקו שם כלבי הרים גדולים ששימשו לשמירה ולהגנה. קיומם של כלבים אלה תועד בציורים מאז 1695 ובמסמך בכתב השמור באכסניה מאז 1707. במהרה הפכו הכלבים גם לבני לוויה ובעיקר כלבי הצלה לעוברי אורח שאיבדו את דרכם בשלגים ובערפל. התיאורים שפורסמו בשפות רבות אודות החיים הרבים שהצילו כלבים אלה מן ה"מוות הלבן", ודיווחים בעל פה של חיילים שחצו את המעבר עם צבאות נפוליאון בשנת 1800, הפיצו במאה ה-19 את תהילת הסן-ברנרד בכול רחבי אירופה. הכלב האגדי "בארי" הפך לסמל הכלב המציל. אבותיהם הישירים של כלבי הסן ברנרד היו כלבי משק ענקיים שהיו נפוצים באזור, ואשר בתוך מספר דורות הורבעו על-פי מפרטי הטיפוס האידיאלי ויצרו את הגזע כפי שהוא מוכר היום. היינריך שומאכר מהולינן, שבקרבת העיר ברן, היה הראשון שהפיק תעודות יוחסין לכלביו. בפברואר 1844 נפתח ספר הגידול השוויצרי, והרישום הראשון בו היה כלב סן-ברנרד בשם "ליאון". גם 28 הרישומים הבאים בספר היו של כלבי סן-ברנרד. ב-25 במרץ 1844 נוסד מועדון הסן- ברנרד בעיר באזל. במסגרת הקונגרס הבין-לאומי לכלבנות שהתקיים ב-2 ביוני 1887 זכה הסן-ברנרד להכרה רשמית כגזע שוויצרי, ותקן הגזע הוכרז כמחייב. מאז היה הסן-ברנרד לכלב הלאומי של שוויצריה. הופעה כללית: קיימות שתי וריאציות לסן-ברנרד: קצר שיער (פרווה כפולה) וארוך שיער (פרווה לא חלקה). בשתי וריאציות הכלבים בגודל ניכר. עם גוף מאוזן, חסון ושרירי, ראש מרשים והבעת פנים ערנית. התנהגות - מזג: ידידותי מטבעו. מזג רגוע עד מלא חיים. תמיד על המשמר. יחסים חשובים: היחס האידיאלי בין הגובה בכתפיים לבין אורך הגוף (הנמדד מנקודת הכתף לנקודת עצם הקשת) הוא 5:6. כללי: מסיבי ומרשים. אזור הגולגולת: הגולגולת חזקה ורחבה. נראית בפרופיל ובמבט חזיתי מעוגלת מעט. בצדדים היא מתמזגת בקו מעוגל עדין עם עצמות הלחיים הגבוהות והמפותחות היטב, ויורדת בקו תלול בכוון הזרבובית. עצם העורף מודגשת באורח מתון בלבד. החללים מעל ארובות העיניים מפותחים היטב. הקמט החזיתי המתרומם באזור המצח הופך בהדרגה לפחות מודגש לרוחב הגולגולת, עד שהוא נעלם בהגיעו לאזור העורף. עור המצח יוצר קפלים מעל העיניים המתלכדים במרכז הקמט החזיתי. כשהכלב נרגש, הקמטים מודגשים יותר. כשהוא ערני, גובה האוזן והקו העליון של הגולגולת יוצרים קו ישר. סף מצח: בולט ומודגש. זרבובית: קצרה עם חריץ קל. רוחב שווה. גשר האף ישר. אורך הזרבובית קצר מעומקה כשהוא נמדד בשורש הזרבובית. אף: שחור, רחב וריבועי, הנחיריים פתוחים לרווחה. שפתיים: קצות השפתיים שחורים. שולי הלסת העליונה מפותחים, תלויים ויוצרים עקומה רחבה בכוון האף. פינות הפה נשארות חשופות. שיניים: חזקות. מסודרות במנשך מספריים או מלקחיים מלא. מנשך מספריים הפוך מתקבל (היעדר שן טוחנת קדמית אחת - נסבל). עיניים: גודל בינוני, צבע חום כהה עד אגוז, לא שקועות מידי, בעלות הבעה ידידותית. עפעפיים צמודים ככול האפשר. פיגמנטציה מלאה באישונים. רצוי שהעפעפיים יהיו הדוקים מטבעם. קפל זעיר ("כיס" זוויתי) החושף רק מעט מפנים העפעף התחתון מותר. אוזניים: גודל בינוני, ממוקמות גבוה ברווח רחב, מחוספסות בבסיס. תנוכי האוזניים גמישים. בצורה משולשת עם קצה מעוגל. הקצה האחורי בולט במקצת, הקצה הקדמי מונח שטוח צמוד ללחיים. צוואר: חזק, פימה לא מוגזמת. גוף כללי: הופעה כללית מרשימה ומאוזנת. קו עליון: הכתפיים מודגשות. קו ישר מן הכתפיים לאגן. העכוז נופל ברכות ומתמזג עם שורש הזנב. גב: רחב, חזק ומוצק. חזה: בית חזה עמוק יחסית עם צלעות מרווחות, אך לא מעבר למרפקים. בטן וקו תחתון: קצת מוגבהת בכוון האחוריים. זנב: רחב וחזק. הזנב ארוך וכבד. החוליה האחרונה מגיעה לפחות לקרסוליים. במצב רגיעה, הזנב תלוי ישר כלפי מטה או בפיתול קל כלפי מעלה בשליש התחתון. כשהכלב נרגש, הזנב נישא גבוה יותר. גפיים קדמיות: כללי: עמידה רחבה, ישרה ומקבילה במבט חזיתי. כתפיים: שריריות, עצם בריח משופעת,צמודה לדופן החזה. זרוע עליונה: באורך זהה או קצת קצרה יותר מעצם הבריח. הזווית בין עצם הבריח והזרוע העליונה לא תהיה קהה מדי. מרפק: מותאם היטב. קדמת הזרוע: ישרה, שרירית, עצמות כבדות. אצילי הרגל (חלקי הרגל): אנכיים במבט חזיתי עם זווית קטנה במבט מן הצד. כפות רגליים קדמיות: רחבות, צמודות, עם אצבעות חזקות ומקושתות. גפיים אחוריות: כללי: הגפיים האחוריות שריריות עם זווית מתונה. במבט מאחור, הרגליים האחוריות מקבילות ואינן צמודות מדי זו לזו. ירך עליונה: חזקה, שרירית עם עכוזים רחבים. ברך אחורית: זוויתית, ללא פנייה פנימה או החוצה. ירך תחתונה: משופעת וארוכה למדי. מפרקי קרסול: זוויתיים במקצת ומוצקים. קרסול: ישר ומקביל במבט מאחור. רגליים אחוריות: רחבות, צמודות, עם אצבעות חזקות ומקושתות. "טלפיים קטנים" מותרים כול עוד אינם מפריעים לתנועה. הילוך: תנועת צעידה הרמונית עם דחיפה אחורית טובה. הרגליים הקדמיות והאחוריות נעות קדימה בקו ישר. פרווה: שיער קצר (פרווה כפולה): הפרווה העליונה צפופה, חלקה, שטוחה וגסה למגע. פרווה תחתונה שופעת. העכוזים מכוסים ב"מכנסיים" קצרים. הזנב מכוסה בפרווה צפופה. שיער ארוך: פרווה עליונה שטוחה, באורך בינוני עם פרווה תחתונה שופעת. שיער הגב והעכוזים בדרך כלל גלי במקצת. הרגליים הקדמיות מנוצות. העכוזים מכוסים "מכנסיים" ארוכים. שיער קצר על הפנים והאוזניים. זנב שעיר וצפוף. צבע: צבע בסיס לבן עם כתמים קטנים או גדולים בצבע חום אדמדם עד כיסוי כולל בצבע חום-אדום באזור הגב והצדדים (דוגמת שמיכה). שמיכה לא רצופה בצבע חום-אדמדם תקנית באותה מידה. ניקוד אדום מותר. חום צהבהב - נסבל. גווני חום כהה על הראש רצויים. גווני שחור מעטים על הגוף - נסבלים. כיתום: החזה, הרגליים, קצה הזנב, חגורת הזרבובית, סימני פנים וטלאי צוואר חייבים להיות לבנים. רצוי: צוואר לבן, מסיכה סימטרית כהה. גודל: גובה הזכר לפחות 70 ס"מ. הנקבה לפחות 65 ס"מ. גובה הזכר לא יותר מ-90 ס"מ. הנקבה לא יותר מ-80 ס"מ. כלבים שגובהם עולה על הגובה המרבי לא ייפסלו בתנאי שהופעתם הכללית מאוזנת ותנועתם נכונה. פגמים: כול סטייה מהנקודות המפורטות לעיל צריכה להיחשב כפגם אותו יש לדרג בהתאם למידת הסטייה מן התקן. - היעדר תכונות מינימליות, הופעה כללית בלתי מאוזנת. - קמטים מודגשים על הראש. - פימה חריגה בגודלה, זרבובית קצרה או ארוכה מדי בקצה. - השפה בלסת התחתונה מופשלת כלפי חוץ. מינשך תחתון או עליון, שיניים חסרות פרט לטוחנת קדמית אחת. - אוזניים נמוכות. - עיניים בהירות, עפעפיים הפוכים פנימה או החוצה, עפעפיים רפויים מדי. - גב קעור או קמור. - עכוז גבוה מן הכתפיים או "נופל לצדדים". - זנב מפותל על הגב. - רגליים קדמיות עקומות או פונות החוצה באופן חמור. - גפיים אחוריות ללא זיוות, מעוקלות או "רגלי פרה". - תנועה פגומה - פרווה מתולתלת. - פיגמנטציה לא מלאה או היעדר פיגמנטציה באף, סביב האף, על השפתיים והעפעפיים. כיתום פגום כגון לבן עם נקודות חומות-אדומות. - אופי חלש, תוקפנות. פגמים הגורמים לפסילה: פרווה לבנה לגמרי או חומה-אדמדמה לגמרי. פרווה בצבע אחר wall eye. הערה: דרישת חובה בזכרים: זוג אשכים מפותחים בעלי מראה נורמלי שירדו במלואם מתוך כיס האשכים.
[ חזור לראש הדף ]