הסן-ברנרד - מידע כללי


 

מוצא הסן-ברנרד

מקור שמו של כלב הסן-ברנרד הוא ההר והמעבר בגובה 2,469 מטרים מעל פני הים, אשר נקראים על שמו של ברנרד איש מנתון, קדוש קתולי שנולד במנתון שבחבל סבוא בצרפת, ובילה את מרבית חייו בהפצת הנצרות בין יושבי האלפים. במאה ה 11 לספירה ייסדה כת נזירים, מנזר ואכסניית דרכים, אשר נועד לשמש כמקלט לנוסעים ועולי רגל דתיים שהשתמשו במעבר אשר היווה את הדרך הראשית בין שוויץ ואיטליה. אפשר לומר בביטחון כי דמותו של הסן-ברנרד הזקוף, הנושא חבית ברנדי על צווארו, חרותה בתודעה הקולקטיבית של כולנו. הכלב הענק, בצבעי חום לבן, האופייני לאזור הכפר השוויצרי, הממתין בסבלנות לקריאה להצלת נפשות, הוא התמונה המופיעה בעיני רוחנו למשמע השם "סן-ברנרד". פרט לרעיון של "הכלב עם החבית", אין כמעט דבר נוסף שהאדם המצוי יוכל לספר לנו על הסן-ברנרד. האמן הידוע סיר אדווין לנסיר (1873-1802) הוא כנראה האחראי להנצחת תדמיתו בפופולרית של כלב הסן-ברנרד ככלב הגדול עם החבית לצווארו. אחד מציוריו המפורסמים מתאר כלבים אלו עם חביות ברנדי קשורות לצווריהם, מקיפים תייר תשוש ומגינים עליו, הציור "הכלבים של סנט גותארד", צויר ב 1820, ובו נראה כלב אחד נובח כדי להזעיק עזרה, בעוד השני מלקק את זרועותיו החשופות של האיש. מעניינת העובדה שנושא הציור, לפחות קטע הכלבים, מתואר "כלקוח מן החיים". כבר בשנת 1800 הייתה עובדה ידועה, כי אכסניה סן-ברנרד מעסיק כלבי הצלה, ברשומות האכסניה נכתב כי הכלבים הופיעו לראשונה בשנים 1760-1770, וכנראה גויסו לעבודה מתוך אוכלוסיית כלבי המשק השוויצריים, כדי לשמש כשומרים ובני לוויה לנזירים בחודשי החורף הקרים. הנזירים המבודדים שלקחו את הכלבים למסעות ההצלה שלהם, גילו במהרה שהכלבים הגדולים מצטיינים בניווט בנתיבים המושלגים בתקופות סערה, וכי חוש הריח המפותח שלהם מאפשר להם לגלות נוסעים שנקברו תחת השלג. אוליבר גולדשמית (1728- 1774) כתב: "יש להם גזע של כלבים אצילים, שחכמתם יוצאת הדופן מאפשרת להם לעתים קרובות להציל נוסעים. גם אם האנשים הגוועים שוכבים בעומק של שלושה או אפילו שישה מטרים מתחת לשלג, מסוגלים הכלבים לחוש בריחם". בארי, מכלבי ההצלה הידועים ביותר בהיסטוריה, חי ועבד באכסניה מ 1800 עד 1810 ומייחסים לו 40 הצלות. לאחר שנות שירות ארוכות פרש בארי וחי בעיר ברן. הוא פוחלץ לאחר מותו ומוצג עד היום בתא זכוכית במוזיאון הטבע של ברן. מרלין אנדרסון וגואן ברירלי כתבו על בארי: "טוב הלב הניבט מעיניו גורם למבקרים להזיל דמעה, כשהסיפורים הרבים ששמעו אותותיו הופכים פתאום למציאות חיה". השם "סן-ברנרד" לא הפך לשם התקני של הגזע עד 1865 לפני כן נקראו הכלבים "מסטיף אלפיני", "כלבים קדושים", "אלפדוג", ובשוויץ במיוחד היה נפוץ השם "באריהונד". הסיבה לבלבול הייתה שהכלבים אשר עבדו באכסניה הורבעו למטרות הצלה בלבד, והמגדלים לא הקפידו על גידול מקובל לפי קווי דם. לעבודה במעבר סן-ברנרד שימשו רק הזכרים, והנקבות נשלחו למשקים השכנים למטרות הרבעה או כחיות מחמד.

התפתחות הגזע

עונת חורף קשה בשנים 1814-1816 דלדלה את אוכלוסיית כלבי ההצלה באכסניה, שחודשה באמצאות כלבים ממשקי העמק ב 1830. החורף קשה במיוחד, בחרו המגדלים לטפל בדלדול באמצאות הרבעה מכוונת עם כלבים מגזע ניופאונדלנד. ההצלבה הוכחה כמוצלחת במיוחד, והיא שהולידה למעשה את הסן-ברנרד בגרסת השער הארוך. בתחילה סברו כי השער הארוך יעניק לכלב יתרון באקלים הקפוא של האלפים, אלא שהשלג והקרח קפאו בתוך סבך השער והכבידו על תנועת הכלבים. הנזירים נאלצו למסור את הכלבים ארוכי השער לגידול ביתי, ולהתרכז בגרסת השער הקצר לצורכי הצלה. עם התפתחות הדרכים הסלולות ומערכות הכבישים, פחת הצורך בהפעלת כלבי הצלה באזורים ההררים, וחצית האלפים ברגל הייתה לספורט. למרות זאת ממשיך אדון אחד בשם אד רודל, בעליו של בית הגידול Kennels Von Sauliamt לגדל כלבי סן-ברנרד, לעבודות הצלה בשלג, ועדיין ניתן לראות לעתים נזירים על מגלשי סקי מלווים בכלבי סן-ברנרד, חוצים את המדרונות המושלגים בדרכם למשימות הצלה בקרבת האכסניה.

אופי הסן-ברנרד

כלב הסן-ברנרד כובש לעצמו בשנים האחרונות מעמד מכובד בסולם הפופולריות של כלבי הבית. הסן-ברנרד היינו כלב ליווי אידיאלי לילדים, ועובדה זו מהווה גורם ראשון במעלה לרכישת הכלב. ילדים בגיל 4-5 המבינים וחשים כבר מה פירושו של כלב ליווי, כמהים לייצור הגדול והעדין אשר שהיותו בקרבתם מעניקה להם הרגשה עצומה של חום וביטחון שאין למעלה ממנו. עצם המחשבה כי סן-ברנרד ענק וטוב ישן ליד מיטת הילד בחשכה מוסיפה לילדים הרגשת ביטחון, אשר לעתים אף משתווה לזו המוקנית על ידי הורי הילד. תכונות אופי נוספת של הכלב הוא הקשר ההדוק של הכלב לביתו ו"משפחתו". כלב מסוג זה מעדיף בדרך כלל להימצא בקרבת בני המשפחה בבית תוך שהוא עוקב אחריהם במבטו וצופה במעשיהם לכל "צרה" שלא תבוא אך במידה ותבוא, יחוש כהרף עין לעזרתם. כל בעל סן- ברנרד שלו חצר או מרחב תנועה אחר, שבו הכלב יכול להתרוצץ בו כרצונו באופן חופשי, יודע כי בכל הזדמנות יעדיף הכלב לחזור לבדוק האם בני משפחתו נמצאים ולהישאר בקרבתם. כדאי להזים שתי דעות קדומות ולא נכונות אשר שולטות דעת הציבור: "הסן-ברנרד סובל מחום" - הסן-ברנרד נפוץ בכל רחבי העולם, בכל סוגי האקלים, פרוותו הצפופה מגינה עליו מחום ומקור באותה מידה. לכן לא נכונה הדעה הקדומה אשר אומרת כי הסן-ברנרד לא מתאים לאקלים ארצנו. נהפוך הוא! הסן-ברנרד מוצאו דווקא מארצות אסיה החמות והיקלטו באלפים השוויצרים מהווה הוכחה ליכולת ההסתגלות שלו לתנאי אקלים קשים. הדבר היחיד הדרוש לו בכל מקום ובעיקר באקלים החם הם כמויות אדירות של מים נקיים. "הסן-ברנרד אינו מתאים לדירה" - יש להזים את הדעה הגורסת שבגלל גודלו דרוש לו "מרחב מחיה" גדול. זאת טעות מאחר והסן-ברנרד אינו בעל "כמות תנועה" גבוהה במיוחד ולכן "תחום המחיה" הדרוש לו אינו גדול מזה הדרוש לכל כלב בגודל בינוני כמו: רועי גרמני, לברדור, קולי וכד'. ולסיום הסן-ברנרד יכול להתאקלם היטב בכל "משפחה" אשר תרצה ותוכל להעניק לו הרבה חום ואהבה ולאו דווקא מרחבים. נכתב ע"י מיקי גלזר חבר ועד החוג הישראלי לסן-ברנרד וניופאונדלנד
[ הורד כקובץ ]

[ חזור לראש הדף ]